אימי הייתה סוחרת עם אלוהים. מוכרת לו חלקים מגופו של אחי. איבר אחר איבר הייתה מוכרת לו. לא חלק לא בלי וויכוחים, ולא סתם כך ביום בהיר. אימי הייתה סוחרת עם אלוהים בזמנים קשים. עומדת ליד חלון חדר השינה שלה ומתבוננת במורד הרחוב. עוברת לפינת האוכל הקטנה ומדליקה סיגריה, מתקרבת לרשת הברזל שהייתה מתוחה על חלון העץ בחדר הריק שלו ומציצה שוב . פוחדת מהרגע שתראה מכונית זרה ברחוב, שבו חנו בדרך כלל רק שתי מכוניות.

עומדת הייתה בחלון בשעות שלאחר העבודה, ולפני ארוחת הערב ומדברת בליבה עם אלוהים.

"יד אני נותנת לך. אני ילדתי אותו, מותר לי ". אם עברו ימים רבים ללא גלויה מהתעלה וללא טלפון היה משתרר סביבה שקט מתוח, שנכרך כנראה בתחושה מרה של מי שהורידה את הדרישות שלה בפני בורא עולם. "ראיתי כבר אנשים שחיים יפה מאד עם רגל אחת" הייתה אומרת בליבה כדי שישמע, ולמרות שלא שיתפה אותי בעסקי הגפיים שלה, ידעתי לזהות את המתח העצום שהיה כרוך בביזנס הזה.

עוצמתו של המתח הזה והשקט שעטף אותו נחשפו כשהיה מצליח להתקשר הביתה, דרך טלפן ומרכזנית , דרך חוטים שנחו על הדיונות של סיני, דרך ידיות ברזל ש סבו סביב עצמן והניעו הלאה קולות שבורים. הייתה קוראת בשמו בקול גדול שמילא את ההול הקטן , נשפך לחדרים והציף את הרחוב. קוראת בשמו כשם אבי אביו, צועקת אותו כדי שישמע אותה מעבר לחוטים ולדיונות למרכזנית של רפידים, ולטלפן של המזח. עוד באותו ערב הייתה חוזרת לאלוהים מעלה לו את הרף וחוזר חלילה. כשהשתחרר , ולקח את כל האברים שלו לאוניברסיטה, הפסיקה לעשן, וסגרה את הבסטה. בדרך לעבודה הייתה עוברת ליד בית העלמין הצבאי בקרית שאול, מאיטה את מהלך הנסיעה שלה ומחפשת בעיניה את בנות השבט שלה. רואה אותן יורדות מאוטובוס אגד בחום ובקור, ראשן עטוף מטפחת או גלוי לרוח, חוצות את הכביש הראשי, הולכות לעבד את הנחלה הקטנה שלהן במעלה הגבעה ומעבר לברושים.

"זה הרי נס שאני לא איתן עכשיו" הייתה אומרת לי בימים בהם נסעתי איתה לעבודה. "פשוט נס". אחרי שנה של לימודים וקיץ אחד באירופה, נאלצה לחזור לשוק. ארבעה ימים אחרי יום הכיפורים של 73 נסענו בפרייבט של אבא לשדה התעופה. במושב לידי נחו הדברים שהכינה לו. ראינו אותו לדקות ספורות וחזרנו הביתה. אני לענייני, אבא לטלוויזיה והיא לחלון ולסיגריות. "אם הוא יוצא מזה חי" אמרה לקדוש ברוך הוא, "אני אפסיק שוב". הלכה על חי, פשוט חי, ללא פירוט . שלושת השבועות שבאו לאחר מכן פרסו בפניה מרחב עצום למקח וממכר. ידיעות ודאיות על מותם של קרובים ורחוקים לצד שמועות מרוסקות כאלה ואחרות לחצו אותה אל הפינה. "עיוור"? חשבה, "אולי עיוור"? עיוור יש לו גוף מלא והוא יכול להסתדר. במיוחד שזה לא מלידה, הוא הרי ידע איך דברים נראים, עיוור זה משהו שמלך מלכי המלכים ודאי יקח כעולה, יקח ויתן לי אותו. עיוור הולך טוב עם טנקיסטים, טנקיסטים הרי נשרפים. פתחה קופסא חדשה של סגריות רויאל התרחקה מן החלון והלכה אל המטבח.